תיאטרון אולה בלאש
גיליתי את המתכון להעלאת מחזה מרוקאי והוא מה זה פשוט: 1. מוצאים מישהו שעוד זוכר 500 מילים במרוקאית ועדיף אם עלה באוניה בגיל 5 חודשים. המישהו הזה בדרך כלל הוא הכותב של המחזה, הבמאי, המפיק, הזמר והכוככב הראשי במחזה.
יש מישהי בפרלמנט שלנו ששיגעה לי את השכל כבר חודשים... "שמע, אתה חייב ללכת לצפות בהצגה המרוקאית, "למזיאר ופמלייתו" . אתה מוכרח לראות את ההצגה "אס כבארק וסכרתו, תמות מצחוק". בשבוע שעבר הסיפור חזר... "שמע, אתה לא מרוקאי אמיתי.. לך כבר, יש השבוע באולם עינן מחזה משהו משהו.
המשהו הזה מתברר עונה לשם "למרה לקביחה" ובתרגום ממוגרבית מדוברת השם הופך ל"אישה רעה". מאחר וברור לי היה כשמש שהעזר כנגדי שתחיה ממש לא בקטע הזמנתי חבר מקומי שלי איש ציבור בעבר שלא אסגיר את שמו מחשש לאיום ודאי ברצח על כבוד השכל הישר. החבר אומנם גם מהפזורה של עבדכם הנאמן אומנם אבל לא ממש, אבל כשאין לחם אוכלים מצה שמורה.
וכך מצאנו עצמנו אני וחברי מתמקמים באמצע האולם שהלך והתמלא בזוגות ונשים עטויות מרבדים ותכשיטים ואחרי הצחוק ההיסטרי בו נתפסתי בפעם היחידה לפני תרמ"כ שנים בהצגה דומה, ציפיתי בכליון עינים להיסטריה היסטורית מחודשת ואף הכנתי את הרזרבות של מאגרי הצחוק התת קרקעיים שהפסיקו לפעול מאז חברי מועצת מודיעין הפסיקו להצחיק אותי ועוד יותר גרוע, הרדימו אותי.
טוב, על מה שאני הולך לכתוב עכשיו אני הולך מה זה להסתבך עם דמות אלמותית נערצת ממודיעין, אבל מה אגיד לכם, היושר הפנימי שלי שהתיישר עם האופנה החדשה של לפיד שמאיר או יאיר אולי בעתיד... אז מראש סלחי לי אחות’שלי.
ונתחיל מהתובנות. כן, גיליתי את המתכון להעלאת מחזה מרוקאי והוא מה זה פשוט: 1. מוצאים מישהו שעוד זוכר 500 מילים במרוקאית ועדיף אם עלה באוניה בגיל 5 חודשים. המישהו הזה בדרך כלל הוא הכותב של המחזה, הבמאי, המפיק, הזמר והכוככב הראשי במחזה.
2. אוספים 4 שירים בדיוק, אחד בצרפתית, השני במוגרבית, השלישי בערבית מרוקאי והאחרון משהו עם עיבוד מודרני של להקת "שפתיים"
3. עכשיו פותחים את הספר " 100 פתגמים מרוקאים", שכל אחד מהם יכל בפעם הראשונה לקרוע אותך מצחוק אפילו השטחי ביותר ובעיקר אם אתה שומע ומבין מרוקאית אך אינך ממש דובר ת’שפה.
אופן ההכנה. מפזרים 40-50 פתגמים במעגל, בינהם משחילים את 4 השירים מעוררי נוזלי הנוסטלגיה, ובין כל אלה מחברים כל מיני משפטים באנליים כמו בוקר טוב, ובוא לאכול.
זהירות: בדרך כלל ניתן לערבב ולא חשוב סדר הפתגמים והשירים ובתנאי שיתחברו הגיונית זה לזה (ובמרוקאית מה לא יתחבר.. שרק נראה אותו)והרי לנו הצגה כדת וכדין שבה יככבו, מיודעינו הסופר כל, האישה הנאמנה, האישה המאוהבת, הליצן העירוני והרב השכונתי.
וזה מה שראיתי באולם עינן. השירים היו ככה ככה, הפתגמים כאילו הועתקו ממחזות קודמים ובקושי גירו לי את מנגנון הצחוק וכאשר למזלי התברר שהבמאי החליט לתת הזדמנות למי שרוצה לברוח והכריז על הפסקה, הדלקנו אני וחברי מנועים והמראנו משם.
להגיד לכם שאחרים לא צחקו... צחקו, אבל בחיי, זה לא הצחוקים הספונטניים שאני מכיר ובקיצור, מאז כל דיכפין מרים מחזה המחובר מין הסתם מאותם 100 פתגמים, וזה רק ענין של זמן עד שהאופנה הזו תעבור מהעולם., אלא אם יקום מישהו רציני שיעשה מחזה רציני ומורכב כמו למשל בסרט "השבעה" . האם יש כזה?
