עוד ישמע מחנה יהודה
בזמן האחרון, ירושלים עיר הבירה, מחליפה צד בתחנת הרוח. עוד לא ברור לאן הרוח נושבת. ואם תשאלו את סר משה מונטיפיורי, אולי עוד טוחנים בה קמח. עם פיתוח תחנות רכבת קלה נוספות לצד שימור אבני הכותל ופיתוח מבנים ציבורים בכניסה לעיר, חניון ענק, המנהרה, הציר המרכזי נסגר לתנועה. סלילת הכניסה החדשה שאמורה להסתיים בשנת 2020 . נוצרת צפיפות בתשתיות ובכבישים . פקקים רבותי פקקים.
יהודה אוחיון / מ’’מ יו’’ר ועד הסוחרים
בזמן האחרון, ירושלים עיר הבירה, מחליפה צד בתחנת הרוח. עוד לא ברור לאן הרוח נושבת. ואם תשאלו את סר משה מונטיפיורי, אולי עוד טוחנים בה קמח. עם פיתוח תחנות רכבת קלה נוספות לצד שימור אבני הכותל ופיתוח מבנים ציבורים בכניסה לעיר, חניון ענק, המנהרה, הציר המרכזי נסגר לתנועה. סלילת הכניסה החדשה שאמורה להסתיים בשנת 2020 . נוצרת צפיפות בתשתיות ובכבישים .פקקים רבותי פקקים.
חיפוש חנייה זו חוויה מתסכלת. החיפוש אחרי מדרכה שצבועה בכחול לבן הפכה למשימה כמעט בלתי אפשרית. אפילו מאתגרת. מדו"ח סיכום השנה של חברת ’פנגו’. על פי הנתונים, ירושלים ותל אביב הן הערים
הכי מבוקשות לחניה בישראל .
רקע הסטורי
בתקופת השלטון הבריטי , המושל הראשון של העיר (רונלד סטורס) ראה חשיבות עליונה בביסוס השוק על מנת להצליח ולשמור על האופי המסורתי של עיר הבירה. מעבר לכך, רצה המושל לעודד את תושבי העיר לפרנס את עצמם. המושל לא היה מסוגל לשאת את המראה העלוב של השוק ולכן מינה אדריכל ומתכנן ערים
לתכנן את מראה השוק בצורה מסודרת ויפה יותר. תכניתו של מתכנן הערים (צ’ארלס רוברט אשבי) הייתה,
בין היתר, לדאוג לכך שהמקום יכלול ביוב, תאורה, פתרונות לפינוי אשפה באופן קבוע,
סניטציה, מים זורמים ועוד.
אשבי אכן תכנן שוק רחב שמוקף בחומה מכל צדדיו בשערים. את שערי המקום עיצב אשבי בסגנון מזרחי
עם כיפות קשתיות אשר תאמו לרוח העצובית שהייתה קיימת באותם ימים בירושלים.
למרות שעמל על תכנית זו רבות, נגנזה תוכניתו של אשבי (בעיקר מסיבות של תקציב)
והשוק המשיך לפעול במראהו המוזנח והישן. במשך הזמן גדל קהל השוק וגם אוכלוסיית מוכרי השוק
השתנתה (במקום ערבים הגיעו עולים חדשים יהודים).
מי שדווקא גילתה רוח יזמית הייתה "ישיבת עץ חיים" ששכנה במתחם השוק, אשר הקימה שורה של
חנויות צמודות לחומה, גבתה דמי שכירות על החנויות מידי הסוחרים, ובכך הצליחה להגדיל את קופת הישיבה.
