איך מתמודדים עם חוסר אונים כשמלווים בן משפחה חולה? כוחה של הפסיכודרמה בגבעת שמואל
מאמר זה מבוסס על הידע המקצועי של אולגה גאייל מגבעת שמואל, מלווה תהליכי ריפוי, החלמה וצמיחה לנשים במשברי חיים באמצעות פסיכודרמה. בעלת העסק - במה לנשמה שבו מבצעת הנחיית קבוצות בשילוב אומנויות. בעלת המלצות רבות מקהל לקוחותיה ברחבי הארץ. כשאנו נדרשים ללוות בן משפחה חולה ונלכדים בתוך תפקיד תובעני ושוחק, הפסיכודרמה מציעה טכניקות של פעולה והמחזה ככלים רבי-עוצמה לפרימת הקשר המעיק של חוסר האונים ולמציאת עוגנים של שליטה וכוח מחדש.
*כותבת המאמר, אולגה דגאייל, מלווה תהליכי ריפוי, החלמה וצמיחה לנשים במשברי חיים באמצעות פסיכודרמה. בעלת העסק - במה לנשמה שבו מבצעת הנחיית קבוצות בשילוב אומנויות.היא זוכה ללוות מטופלים רבים ולקבל הערכה רבה בקהילת המטפלים בפסיכודרמה. פעילותה הענפה והידע המעשי שצברה הפכו אותה לכתובת עבור לקוחות רבים.
כשבן משפחה קרוב מתמודד עם מחלה כרונית או מתקדמת, כל עולמו של המלווה (Caregiver) משתנה. לצד הטיפול היומיומי, התיאומים הרפואיים והדאגה העמוקה, מתפתח לעיתים קרובות אויב שקט וסמוי מהעין: תחושת חוסר אונים משתקת.
התחושה הזו, שאין ביכולתנו לשנות את רוע הגזירה או להעלים את הכאב של האדם האהוב עלינו, עלולה להוביל לשחיקה נפשית, חרדה ואפילו דיכאון. איך מזהים את השיתוק הרגשי הזה, וחשוב מכך – כיצד ניתן למצוא עוגנים של שליטה וכוח בתוך המצב המורכב הזה?
מהו שיתוק רגשי אצל מלווי חולים?
מלווים רבים חשים אשמה על כך שהם עצמם קורסים, למרות שהם "לא האדם החולה בבית". אולם, מחקרים מראים כי למתח הכרוני של ליווי חולה יש השפעה פיזית ונפשית ישירה על המערכת החיסונית והמנטלית.
תחושת חוסר האונים המשתקת נובעת לרוב מהפער בין הרצון העז שלנו להציל ולרפא, לבין המציאות הרפואית שאינה בשליטתנו. כשהפער הזה הופך לבלתי נסבל, הנפש עלולה להגיב ב"שיתוק" – חוסר אנרגיה, קושי בקבלת החלטות ותחושת ריקנות.
5 כלים מעשיים להתמודדות עם חוסר האונים
אם אתם מלווים בן משפחה חולה ומרגישים שהקרקע נשמטת תחת רגליכם, זכרו שאינכם לבד. הנה כמה דרכים מבוססות גישות פסיכולוגיות שיעזרו לכם לנווט בתוך התקופה הזו:
1. להפריד בין מה שבשליטתכם למה שלא
במצבי מחלה מתקדמת, קל ללכת לאיבוד בתוך תרחישי עתיד מפחידים. דרך יעילה להפחתת החרדה היא יצירת "מעגל שליטה".
מה לא בשליטתכם? קצב התקדמות המחלה, תופעות הלוואי של התרופות, או תגובותיהם של רופאים.
מה כן בשליטתכם? האופן שבו אתם מדברים אל יקירכם, יצירת סביבה נעימה ורגועה עבורו, הדרך שבה אתם מזינים את הגוף שלכם, והזמן שאתם לוקחים לנשימה.
2. מתן לגיטימציה לכל קשת הרגשות
מותר לכם לכעוס. מותר לכם להרגיש עצב עמוק, פחד, ואפילו תסכול או רצון "שהכל כבר ייגמר". רגשות אלו אינם הופכים אתכם למלווים פחות טובים או פחות אוהבים – הם פשוט הופכים אתכם לאנושיים. הדחקת הרגשות הללו היא הדלק המרכזי של תחושת השיתוק.
3. מציאת משמעות בצעדים קטנים (מיקרו-עשייה)
כשהמטרה הגדולה ("לרפא את המחלה") אינה בהישג יד, החליפו אותה במטרות זעירות ויומיומיות. לקרוא יחד פרק מספר, לשמוע שיר אהוב, להביא כוס תה חם, או פשוט לשבת יחד בשתיקה מנחמת. הרגעים הקטנים האלו הם המקום שבו האהבה שלכם באה לידי ביטוי, והם בעלי ערך עצום.
4. בניית רשת תמיכה והאצלת סמכויות
אחת הטעויות הנפוצות של מלווים היא הניסיון לעשות הכל לבד, מתוך תחושת מחויבות או אשמה. שיתוק נובע לעיתים קרובות מעומס יתר (Burnout).
טיפ מעשי: הכינו רשימה של משימות קטנות (קניות, הסעה, בישול ארוחה) וכשחברים או בני משפחה מורחבים שואלים "איך אפשר לעזור?", אל תהססו לחלק להם משימות מתוך הרשימה.
5. הגדרת גבולות ושמירה על ה"עצמי"
כדי לטפל במישהו אחר, אתם חייבים לשמור על כלי הקיבול שלכם מלא. הקצאת זמן של חצי שעה ביום להליכה, כתיבה ביומן, או שיחה עם חבר קרוב שאינה עוסקת במחלה, אינה פריבילגיה – היא הכרח טיפולי.
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
חוסר אונים ממושך עלול להתפתח לתסמונת שחיקת מטפלים (Caregiver Burnout). אם אתם מזהים אצלכם את הסימנים הבאים לאורך זמן, מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי, עבודה סוציאלית או קבוצות תמיכה:
הפרעות שינה קשות או עייפות כרונית שאינה חולפת.
תחושת ניתוק רגשי מוחלט (אדישות).
התקפי חרדה או בכי תכופים.
הזנחה מוחלטת של הבריאות האישית שלכם.
סיכום: הכוח שבנוכחות
בסופו של דבר, ההתמודדות עם מחלה מתקדמת של אדם יקר מפגישה אותנו עם גבולות הכוח שלנו כמניעים של המציאות. אך גם כשהרפואה מוגבלת, הנוכחות שלכם, ההקשבה והחמלה שאתם מביאים איתכם אינן מוגבלות. הטיפול הרגשי בחוסר האונים מתחיל בהבנה שלא הכל בידינו, ושעצם היותנו שם עבורם – היא החסד הגדול ביותר שאנו יכולים להעניק.
יש לכם עוד שאלות לאולגה דאייל? כנסו!
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
