שווים ושווים פחות: אבסורד הארנונה בישובים המפונים
העסקים בישובים המפונים עקב מלחמת חרבות ברזל מושבתים ומצויים על סף קריסה. נדרשת החלה מיידית של הסדר פטור מארנונה גם על העסקים של המפונים.
דר’ אדי י. סימון
הימים ימי מלחמה, ימים של כאב גדול, ימים שבהם נדרש עם ישראל למאמץ עצום בחומר וברוח. לצד המאבק הצבאי בזירת הקרב ובהתמודדות עם אתגר שחרור החטופים, על המדינה להתמודד עם אתגר שכמוהו לא ידעה מעולם: הדאגה והטפול באוכלוסיה גדולה מאוד של מפונים מישובי הדרום והצפון. המשימה הזו קשה ומורכבת לא רק מפני הצורך לדאוג לסידורה של האוכלוסיה הזו במגורים נאותים, אלא גם מפני הצורך לדאוג לכלכלתם ולקיום כל המערכות האזרחיות המקובלות בימים כתיקונם: מערכות תעסוקה, חינוך, בריאות וכו’ וכו’. המשימה הזו קשה הרבה יותר כשמדובר בתקופה ארוכה שסופה כלל אינו ניתן לחיזוי. היא מאתגרת במיוחד כאשר מדובר בהתמודדות עם בעיות ייחודיות האופייניות לפלחים שונים של האוכלוסיה, כגון בעלי עסקים, שעסקיהם הושבתו, בעוד עול החובות, ההתחייבויות מן העבר וההוצאות הקבועות נערם ומכביד מיום ליום. אנשים כאלה ראו את עמל חייהם יורד לטמיון, בעודם נתונים לנגישה כלכלית ומשפטית, ואין לאל ידם לעשות כמעט דבר.
למרבה הצער והאכזבה, מערכות מימשל שונות איחרו להתעשת ולתת מענים והסדרים מספקים לציבור בכלל, ולאוכלוסיית המפונים בפרט. את מקומם ניסו למלא ארגוני מגזר שלישי ויזמים חברתיים, כולם אנשים טובים שפעלו אד הוק מתוך סולידריות חברתית ואישית עמוקה, וסיפקו פתרונות נקודתיים לבעיות שונות. כמובן שעם כל הרצון הטוב, גורמים אלה לא יכלו ואינם מסוגלים לתת פתרונות ברמה של מדיניות צבורית, ודאי לא במישור האסטרטגי.
עם זאת, היו משרדי ממשלה שתפקדו באורח סביר כמעט מתחילת המשבר. בין המשרדים היה משרד הפנים, בהובלתו הראויה לציון של השר משה ארבל. אחד מהתחומים בהם הגיב משרד הפנים היה במתן מענה לתושבים המפונים מקרית שמונה, שלומי וסובב עזה, בתחום הארנונה. מענה זה היה נדרש כמושכל ראשון עקב עצם פינוים או התפנותם של התושבים באזורים אלה, והמניעה לגור או להשתמש בדירותיהם. לשם כך, ביצע שר הפנים תיקון בתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג -1993, שבו הוחל הסדר של הנחה בארנונה בגובה 100% בעבור דירותיהם של מפוני המלחמה.
אך למרבה הפליאה, מסתבר שבענין החיוב בארנונה יש שווים – ויש שווים פחות. מסתבר שההסדר לא הוחל לגבי נכסים עסקיים של בעלי עסקים בישובים המפונים, קרי - חנויות, בתי מלאכה, מפעלים וכו’ כו’. זאת, למרות שדוקא בעלי העסקים נמנים עם הנפגעים היותר קשים מבחינה כלכלית, ולמרות שבמצב הקיים, ברור לחלוטין שאין שום אפשרות או אפילו היתכנות לשימוש כלשהו בנכסיהם.
מן המפורסמות שהחיוב בארנונה מושתת ונגבה בשל השימוש בנכס, וכידוע - שימוש כזה סוכל ע"י מצב המלחמה והפינוי של הישובים ובעלי העסקים. כאן עולה אפוא השאלה: באין אפשרות לשימוש בנכס – איזו עילה או הצדקה יש להמשיך ולחייב בארנונה את הבעלים? איזה בסיס ענייני־רציונלי או שיקול של מדיניות או צדק יכול להיות להבחנה בין נכסי מגורים לבין נכסים עסקיים בישובים המפונים בענין זה? הלא ברור שבנסיבות הקיימות, אלה כמו אלה – אינם ניתנים לשימוש או להפקת הנאה כלשהי, וכי הבחנה בין בעלי דירות לבעלי נכסים עסקיים מצטיירת כשרירות מוחלטת או כשגגה רבתי הגורמת להפליה בוטה ופסולה!
כאן יש להדגיש כי עקב השבתת העסקים ביישובים המפונים והכורח לעמוד בחובות ובהתחייבות מן העבר ובהוצאות קבועות, נשיאה בנטל ארנונה בשיעור כלשהו בגין תקופת המלחמה - שסופה אינו ידוע - מחמירה עוד את מצבם של בעלי העסקים, והיא עלולה להביא לקריסתם המוחלטת. זאת ועוד: הנזקים הנובעים מהמצב הזה אינם נוגעים רק בצבור בעלי העסקים עצמם בישובים המפונים, אלא לכלל התושבים; זאת, מאחר שקריסתם של העסקים משמעותה היא שעמוד השדרה הכלכלי והתעסוקתי של ישובים אלה בסכנת היעלמות, ובעקבות זאת עלול להגרם בעתיד הרס של מערכות נוספות, עד כדי החלשה משמעותית של הישובים המפונים ונטישה של תושבים בעתיד הלא רחוק. מציאות זו, אם תתהווה בפועל חס וחלילה, היא בכיה לדורות ואין הדעת סובלתה!
המצב מחייב אפוא הרחבה חד משמעית של מדיניות ההנחה בארנונה, ע"י תיקון מיידי של התקנות, באופן שיחיל את הסדר ההנחה בארנונה בגובה 100% לא רק על דירותיהם של המפונים אלא גם על הנכסים העסקיים שלהם. התיקון הזה חייב להיות רטרואקטיבי, באופן שיחול מה 7.10.2023 עד תום תקופת הפינוי עפ"י החלטה של ממשלת ישראל.
פניה בענין זה נעשתה ע"י גורמים שונים לשר המוסמך לענין, מר משה ארבל; אבל ככל הידוע, בינתיים לא נעשה דבר בעל משמעות מעשית בנדון. נשאלת השאלה מדוע משרד הפנים לא תיקן עד כה את המצב, מה עשה בנדון משרד האוצר והיכן הם חברי הכנסת, בפרט חברי ועדות הכספים והכלכלה, והיכן הם ראשי הרשויות המקומיות ושאר הרשויות הרלוונטיות, בעוד אסון הקריסה הכלכלי בישובים המפונים הולך ומתהווה לעינינו?
הכותב מכהן כיו"ר ועדת מיסוי וארנונה בלשכת המסחר י-ם.
