איך פסיכודרמה בגבעת שמואל מעניקה מענה רגשי לבני משפחה של חולים?
מאמר זה מבוסס על הידע המקצועי של אולגה דאייל מגבעת שמואל, מלווה תהליכי ריפוי, החלמה וצמיחה לנשים במשברי חיים באמצעות פסיכודרמה. בעלת העסק - במה לנשמה שבו מבצעת הנחיית קבוצות בשילוב אומנויות. כשהחיים משתנים בעקבות מחלה מתקדמת של אדם יקר, הליווי הרגשי הוא לא פריבילגיה — הוא העוגן שלכם לשרוד את הסערה.
*כותבת המאמר, אולגה דאייל, מלווה תהליכי ריפוי, החלמה וצמיחה לנשים במשברי חיים באמצעות פסיכודרמה. בעלת העסק - במה לנשמה שבו מבצעת הנחיית קבוצות בשילוב אומנויות.היא זוכה ללוות מטופלים רבים ולקבל הערכה רבה בקהילת המטפלים בפסיכודרמה. פעילותה הענפה והידע המעשי שצברה הפכו אותה לכתובת עבור לקוחות רבים.
דואגים לכולם, אבל מי דואג לכם? על הצורך המיידי של בני משפחה המלווים יקיר עם מחלה מתקדמת
כשמדברים על התמודדות עם מחלה מתקדמת, הדיון מתמקד כמעט תמיד במטופל ובטיפול הרפואי. אבל לצד כל מטופל ניצב כמעט תמיד דמות שקופה – בן המשפחה המלווה.
הם פשוט קמו בבוקר וגילו שהחיים שלהם השתנו, והם הפכו למנהלי אירוע רפואי, נפשי ולוגיסטי עבור האדם היקר לליבם – ללא שום הכשרה מוקדמת או שעות הגדרה לתפקיד.
הכתבה הזו מציפה את השאלה המושתקת ביותר בשגרה הזו: דואגים לכולם, אבל מי דואג לכם?
1. השחיקה השקופה: ללכת לאיבוד מול הידרדרות מתמדת
ליווי בן משפחה עם מחלה מתקדמת מלווה בחרדה מתמדת, בעומס פיזי ובאחריות כבדה. הליווי הזה מייצר שחיקה עמוקה המורכבת מכמה רובדים:
אשמה כפולה: תחושת אשמה כשעושים משהו למען עצמנו, לצד תחושה מתמדת ש"אנחנו לא עושים מספיק" מול המציאות הלא פשוטה.
בדידות בתוך הסערה: הסביבה מתעניינת בשלומו של המטופל ("מה שלום אבא?"), אך לעיתים נדירות שואלת מה שלום המלווה עצמו.
אובדן הדרגתי וטשטוש התפקידים: המפגש היומיומי עם השינויים שחלים באדם היקר לנו מייצר פרידה שמתחילה עוד בחייו, בזמן שתפקיד הטיפול בולע אט-אט את מערכת היחסים המשפחתית.
2. לדאוג לעצמכם זו לא פריבילגיה – זו הדרך היחידה להמשיך להחזיק מעמד
בדיוק כמו שאי אפשר למזוג מכד ריק, אתם לא יכולים להמשיך לתת מעצמכם כשאין לכם כבר אוויר לנשימה.
העייפות פוגעת בכולם: שחיקה ועומס רגשי פוגעים בסבלנות, ביכולת לקבל החלטות נכונות, ובסופו של דבר משפיעים לרעה גם על המטופל עצמו.
הבריאות שלכם בסכנה: המתח המתמשך מעלה משמעותית את הסיכון לחרדה, דיכאון, ירידה בתפקוד החיסוני ובעיות בריאותיות פיזיות.
3. הצורך המיידי: מרחב רגשי מוגן ומאפשר
בני משפחה המלווים אדם עם מחלה מתקדמת זקוקים לעזרה טכנית, אך בראש ובראשונה הם זקוקים למרחב רגשי משלהם. מרחב כזה מאפשר:
לגיטימציה לקשת הרגשות המושתקים: מקום בטוח לבטא, לעבד ולשאת כעס, תסכול, חוסר אונים ואבל על השינויים שקורים לנגד עיניהם – ללא שיפוטיות וללא אשמה.
דרך נוספת לביטוי מעבר למילים: שימוש בכלים חווייתיים (כמו פסיכודרמה וקלפים) מאפשר להוציא החוצה תחושות מורכבות ומחשבות שקשה לנסח במילים רגילות.
הכנת הלב והתארגנות מחדש: תהליך שמסייע לגייס כוחות פנימיים, לקבל את המציאות החדשה ולמצוא עוגן בתוך חוסר הוודאות.
4. איך מייצרים את המרחב הזה בשטח?
יצירת "חלונות אוויר": הגדרה של זמנים קבועים בשבוע (אפילו שעה-שעתיים) שבהם העול מועבר לגורם אחר.
פנייה לליווי רגשי מותאם: מרחב ממוקד שבו המלווה נמצא במרכז, ולא בצל המחלה.
כדי שתוכלו להמשיך להחזיק את היד של האדם היקר לכם ברגעים הכי מורכבים, אתם חייבים שיהיה מי שיחזיק את היד שלכם. מרחב רגשי מוגן הוא לא משהו שמוותרים עליו — הוא העוגן שמאפשר להמשיך ולשאת את המציאות הזו.
יש לכם עוד שאלות לאולגה דאייל? כנסו!
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
