שירים בעקבות שינויים מכוננים
המשוררת והאמנית חנה שטנצלר מרחובות השיקה בספרייה העירונית מזכרת בתיה את ספרה חופי ליבי (גלילי הוצאה לאור), הכולל יצירות אמנותיות ייחודיות שלה
המשוררת והאמנית חנה שטנצלר השיקה לאחרונה את ספרה החדש "חופי ליבי" (גלילי הוצאה לאור) בספרייה העירונית מזכרת בתיה. באירוע הופיעו המוזיקאים ניר פוראי ועדי שקורי עם כמה שירים, שאחד מהם הוא "טנגו החיים" שכתבה חנה שטנצלר, פוראי הלחין ושקורי הקליטה בעיבוד מוזיקלי של אייבי קזס.
בכריכה האחורית של ספרה היא כתבה, בין היתר: "לפני כ-30 שנה הצצתי פנימה לתוך עצמי וכך גיליתי מי זו חנה באמת. בהסתכלות הפנימית גיליתי כוחות נפשיים, ביטחון עצמי עם כנות ויושרה ואת המטרות אליהן אני שואפת להגיע – למרות רגעים קשים שחוויתי. השירים בספר מתעדים ומבטאים את עולמי הפנימי בעקבות שינויים מכוננים בחיי. את השיר הראשון כתבתי כשהתחלתי ללמוד ספרות. בלעתי בשקיקה את הנלמד, ומשם נמשך מסעי. ב’חופי ליבִּי’ תמצאו שירים הנושאים קולות של אהבה וגעגוע הקיימים בתוכי. בכל אחד מהם יש פיסה קטנה מעצמי. כעת אני פורסת אותם בפניכם בפשטות ובלב פתוח. אני מקווה שתמצאו בהם הד לרגש או לזיכרון משלכם".
חנה שטנצלר, ילידת רמלה, אם לשני ילדים וסבתא לחמישה נכדים, מתגוררת ברחובות. בנה קובי, ששימש יו"ר הנהגת ההורים הארצית, מתגורר במזכרת בתיה ומשמש כחבר מועצה המחזיק בתיק החינוך במועצה המקומית מזכרת בתיה. בתה מילי, המתגוררת עם משפחתה בקיבוץ עמיעד, שימשה חניכה בעמותת שמ"ע בשל ליקוי בשמיעה והייתה מנכ"לית של עמותת שמ"ע.
בשנת 1989, לאחר שחנה התגרשה, היא עשתה שינוי משמעותי בחייה והחלה לעבוד בשירות המדינה עד פרישתה לגמלאות. היא החלה לעבוד במשרד הפנים, ובהמשך עברה למחוז המרכז במשרד להגנת הסביבה, שבו עבדה 33 שנים ושימשה כאחראית על הלוגיסטיקה וכוח האדם.
היא החלה לכתוב בעקבות השלמת השכלה תיכונית, שכללה בין היתר לימודי ספרות. "מאוד מצאה חן בעיניי שירת ימי הביניים, והסתכלתי על הספרות בצורה אחרת. יותר עניינו אותי חריזה, מטפורות, התחלה, אמצע וסיום ועוד. מכל כאבי הלב שחוויתי בחיי החלטתי לכתוב מתוך מטרה מסוימת. באחד השיעורים הראיתי למורה את מה שכתבתי. היא לא האמינה שכתבתי ואמרה שאני עונה על כל הקריטריונים של כתיבת שיר, כולל האנשה. הייתי מופתעת, ואז היא אמרה שיש לי הרבה דברים בבטן ושאתחיל להוציא החוצה ולהרגיש יותר טוב", היא אומרת.
הים וחופיו נוכח מאוד בשירים של חנה, שנולדה במזל סרטן. "הים עושה לי טוב. אני יכולה לשבת שעות בים ולנקות את הראש. אני אוהבת לצעוד בים, להסתכל על אנשים ולשמוע את רעש הגלים. הבילוי הכי טוב שלי הוא בחופי הים בארץ ובחו"ל, כולל בכרתים, שגם עליו כתבתי שיר", אומרת חנה, ששני שירים בספרה מוקדשים לאמה, שנפטרה בגיל 72 מסרטן בכבד, לפני למעלה מ-25 שנה ולא הספיקה לחגוג בחתונה של בנה.
הוריה ניצולי השואה הגיעו מרומניה, ושני אחים של אמה נספו בשואה. האחיות של אמה עברו לארצות הברית, ועד היום יש לה שם משפחה גדולה. "הבריטים תפסו את הוריי כשעלו לארץ והעבירו אותם למחנה בקפריסין, ואז הם חזרו לארץ. אחותי נולדה ואחד כך אני. כל הילדות שלי הייתה ברמלה. גדלתי במשפחה מסורתית. למדתי בגן דתי ובהמשך בבית ספר ממלכתי. לא יצאתי לטיולים של הצופים בשבת ולטיולים של בית הספר בגלל המצב הכלכלי. כל הזמן היינו משחקים ברחוב ובשעות הערב חוזרים הביתה", היא נזכרת.
במשך 17 שנה היא גרה בחיפה, ולאחר גירושיה חזרה למקורות ברמלה. בהמשך עברה לרחובות. במשך כל השנים היא רצתה לצייר, אבל חוותה דיכוי לתשוקתה זו מצד בעלה לשעבר. חנה: "בער בי לצייר אבל הוא זילזל באמנות. כשהתגרשתי לא היה לי זמן לצייר, ולאט לאט מתבגרים. כשיצאתי לפנסיה חברה טובה הציעה ללכת איתה לחוג לציור, ושם התחלתי לצייר. בדרך כלל אני מציירת ציור ביום. רציתי להתחיל בקטן מבחינת פרופורציות. כשהקנבס גדול צריך למלא אותו ברקע, וכל דבר צריך להביע משהו. ציירתי כ-30 ציורים, חלקם בבית וחלק במחסן".
היא מציירת נופים רבים, טבע וים בציורים ופחות דיוקנאות של נשים וגברים. "לכל אדם יש כאב, צער ואכזבות, אבל לא תמיד מוציאים את זה החוצה. יש כאלה שמוציאים את זה בספורט, בנגינה ועוד, אבל חשוב מאוד להוציא החוצה בדרך כלשהי. הכי חשוב מאוד לא להשאיר בפנים כי זה משחרר", היא אומרת לסיום.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
